אילן ליפובסקי

אילן ליפובסקי, בנם הבכור של אירנה ואלכסנדר, נולד בראשון לציון ביום י' בכסלו תשנ"ג (05.12.1992). אח לנטע.

אילן גדל והתחנך בראשון לציון, החל בבית ספר יסודי "ידלין" וסיים בהצלחה לימודיו בגימנסיה הריאלית.

לאחר שסיים תיכון התגייס לצבא ושירת כלוחם ב"גבעתי".

בתום שירות צבאי מלא, נסע לטייל במזרח הרחוק, בדרום אמריקה, באירופה ובארצות הברית.

כשחזר ארצה החל ללמוד באוניברסיטת תל אביב לתואר ראשון משולב, בפסיכולוגיה בפקולטה למדעי החברה, ובתוכנית הרב-תחומית בפקולטה למדעי הרוח. אילן התעניין ברזי ההתנהגות, משמעויות וערכי החיים לכן התחום משך אותו כל כך, כמו כן, בזמן הלימודים עסק בתפקיד ניהולי בתחום המסעדנות והצליח לשלב בין השניים בצורה מופתית.

לאילן היו זוג עיניים כחולות ושיער בלונדיני ארוך שהיו מושא לקנאה. הוא הקפיד לשמור על יחסים הדוקים עם משפחתו ועם חבריו, והיה חבר נאמן ופרטנר מושלם לשיחות עמוקות. בנוסף לחוש ההומור המשובח שלו, ולרצונו לשמוח ולשמח בכל הזדמנות, אילן היה חכם, פיקח, שנון וסקרן. הוא אהב לטייל, לקרוא ספרים – מאוד אהב את ספרי "הארי פוטר", חיבב פעילויות אקסטרים אך גם ידע להעריך שינה טובה. הייתה לו אהבה מיוחדת ואינסופית לבעלי חיים, ובייחוד לכלבים.

משפחתו סיפרה: "מילים לא יכולות לסכם את האישיות הגדולה שהייתה לאילן, אבל אם חייבים – היה לו מראה של גולש כשבפועל הוא גלש באינטרנט, ארכיטקט של מגשי פיצה שאותה אהב יותר מכל מאכל, וקרן אור המאיר לנו ולכל העולם".

ביום שבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל, בירי טילים ורקטות מרצועת עזה לדרום ולמרכז ישראל. המתקפה נערכה על קיבוצים, מושבים וערים סמוכות. על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור.

בערב שקדם למתקפה, הגיעו אילן ושותפו לדירה, בן אורי, לפסטיבל הטבע "נובה" שבסמוך לקיבוץ רעים.

כשהחל ירי הטילים, השניים ניסו להימלט מהאזור כשבשלב מסוים החליטו להיפרד על מנת לחזק את סיכויי הישרדותם. זמן מה אחר כך אילן נרצח על ידי המחבלים.

אילן ליפובסקי נרצח בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023) בפסטיבל "נובה" שהתקיים בשדות קיבוץ רעים. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בראשון לציון והוא בן 30. הותיר הורים ואחות.

על מצבתו נכתב: "כאילן שורשיך העמיקו בליבנו, נפש גדולה ואהבה שהפיצה אור בחיינו. תודה על החברות וההקשבה, על החוויות והשמחה, על ההומור הייחודי והצבעוניות ועל הטוהר והגאוניות. תודה על כך שהיית ונשארת אילן. לנצח אחי אזכור אותך תמיד".

המצבה עוטרה בשמש גדולה, וגם בלב שבו נכתב אחד מכינויי החיבה של אילן - "שמנדריק".

אילן היה בעל נפש צעירה שפעלה עד יומו האחרון, כתבו בני המשפחה, קרן אור שהאירה אותנו ואת כל העולם, כך שאין זה מפתיע שכל מי שהכיר אותו רצה להשאירו בחייו.