שמחה ליבוביץ

בן שרה ומשה, נולד ביום כ"ט בכסלו תרפ"ד (07.12.1923) בפולין בעיר לודז'. היה בין אלה שנעקרו ממקומם בגלל המלחמה והגזירות שנגזרו על היהודים. שמחה מצא את הדרך אל הפרטיזנים והתנסה בתלאות מרובות אך יכול להן. כתום המלחמה הלך ב"נתיב הבריחה" ומאיטליה העפיל לארץ (לפי המשוער בשנת 1947) ועבד כפועל בבית-חרושת לסוכריות.

בפרוץ מלחמת-העצמאות התגייס מיד. לחם בבית-דגון ובחולדה, השתתף בפשיטה על מג'דל ובמערכת אשדוד.

שמחה שירת בחטיבת "גבעתי", במחלקה שהורכבה מפרטיזנים- לשעבר, ובאומץ-לבו הרב היה פועל לפרקים על דעת עצמו, והמפקד לא ידע אם לנזוף בו על אשר לא חיכה לפקודה, או לשבח אותו בשל עוז- רוחו. עם חידוש הקרבות לאחר ההפוגה הראשונה כבשה פלוגתו את תל א-צאפי, נערכה להגנה במקום ועמדה בהתקפת-נגד של האויב. באחת מהתקפות אלה, ב-09.07.1948 נפצע ונפטר מפצעיו, ביום ה' בתמוז תש"ח (12.07.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בפתח תקווה.