תמר לוי

בת שמחה וניסים אלבז. נולדה ביום כ"ט בתמוז תשט"ו (19.07.1955) בעיר קזבלנקה במרוקו, בת בכורה להוריה. עלתה לארץ עם משפחתה ב- 1962. המשפחה השתכנה באשקלון ותמר החלה את לימודיה בבית-הספר היסודי 'עוזיאל'. היא המשיכה בלימודים בחטיבת-הביניים בבית-הספר האזורי 'שפיר', שם גם עשתה את לימודיה התיכוניים. הייתה צעירה שוחרת דעת, שאהבה ללמוד ושאפה להתקדם. תמר התעניינה באמנות, ובמיוחד בציור, ואף קיוותה לעסוק בתחום זה בעתיד. בתום לימודיה התיכוניים פנתה לבית-הספר לאחיות באשקלון וסיימה שם לימודי ההסמכה תוך התמחות בתחום הכירורגיה.

תמר גויסה לשירות חובה בצה"ל באוקטובר 1976 והוצבה לשרת בחיל-הרפואה. בסיום שירותה הסדיר המשיכה לשרת במסגרת צבא הקבע. היא ניהלה את המרפאה הכירורגית במסגרת תפקידה כאחות והייתה בעלת כישורים מקצועיים גבוהים. היא ראתה במקצועה שליחות וברוח זו מילאה את תפקידה בהענקת סעד לכל מטופליה. תמר הגיעה לדרגת רב-סרן והחלה בלימודים אקדמיים בתחום המינהל, אולם לימודיה נקטעו בגלל מחלתה.

היא נישאה ליואב, הקימה משפחה ולבני הזוג נולדו שני ילדים - גיל וליהי. תמר הייתה דמות אמהית, הדואגת לשלומם ורווחתם של כל הסובבים אותה, בביתה ובעבודתה. הייתה מלאת שמחת חיים ורצון חיים. חרף המחלה שחלתה בה והסבל שהיה כרוך בכך, היא נמנעה מלהתאונן.

תמר נפלה בעת שירותה ביום ג' בסיוון תשנ"ב (03.06.1992) והובאה למנוחות בבית-העלמין הצבאי באשקלון. הניחה אחריה בעל, שני ילדים, הורים ושבעה אחים ואחיות - רמונד, שולמית, רותי, דוד, ענת, אילנית וחגית.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כותב מפקדה על החלל הגדול שהותירה בלכתה, על רמתה המקצועית, תפקודה היעיל והקשר האישי החם שהשכילה ליצור עם מטופליה גם בתנאים קשים. זכרה הונצח על-ידי המשפחה בבית-כנסת.